נספחים

הספד שכתב וקרא ארז, הבן הבכור

אבא יקר

הרבה זיכרונות מלווים אותי וילוו אותי כל חיי, בחרתי לספר על כמה מהם.

אני זוכר את אבא שלי אחרי פציעה בגב וגבס מהמותניים ועד הצוואר, מתעקש לעדור עם טורייה את הדשא, כורע על הברכיים, מניף את הטורייה ובכוח אדיר מפלח רגב אחרי רגב והופך את האדמה.

אני זוכר את הלילות שבהם אבא עשה אוברולים בגראז' בבית בחופית לכל רכב וטרקטור שהיו לנו, אני ילד קטן מחזיק מנורת לילה ומאיר לו היכן שצריך, מידיי פעם נרדמתי והתעוררתי לקול גערה שלו "אתה לא מאיר בכיוון !"

במטע האבוקדו החלפנו את קו צינור המים החלוד בצינור חדש. ומהישן חתכת עם אוטוגן עמודים לגדר, אני כבר נער בשנות העשרה ואתה כבר עם שיער שיבה, וכמה התפללתי שכבר תתעייף ונעשה הפסקה, אבל לא התעייפת.

אבא, היית אדם חרוץ, חסכן במילים, צנוע ושקט, אוהב ודואג בתוך ליבו.

על הכל דיברנו בחייך ,דרך הברכות לימי ההולדת והארועים הרבים.

בשלושת השבועות האחרונים דברנו והזכרנו את אותם הדברים אך בנימה אישית וכואבת, שכבת בבית החולים, הקשבת, הזלת דמעה ולא יכולת לענות.

אנחנו נפרדים ממך היום המשפחה הקרובה והמורחבת, כל חבריך ומכריך בלב כואב.

סיפור חייו של אבא הוא סיפורם של בני העולים שנולדו בארץ והקימו את המדינה.

אבא נולד בינואר 1937 בכפר הס, בן ליוסף ושרה ברגר, אח ליעלה, יענקלה ועירית.

למד בבית הספר היסודי בתל מונד, ואחה"צ ארבעת הילדים עזרו להורים בעבודות המשק.

כאשר חזרו הילדים מבית הספר סבא יוסף בדק את המחברת ומי שקיבל ציון טוב עלה הביתה לשתות תה ועוגיות ומי שקיבל הערה ירד לשדה לקטוף עגבניות.

פעם כשחלו בחזרת סבא יוסף שלח אותם לתקוע עמודים להדלייה עם הלמניה ואמר שזה יוריד להם את הנפיחות, ואם לא בטח לא יזיק.

בגיל 14 אבא ביקר אצל הדודים בחיפה והבן דוד סיפר לו על מבחנים לבית הספר המקצועי בוסמת חיפה, אבא נרשם למבחנים ועבר בהצלחה.

במשך ארבע שנים ילד עם מזוודות, תרנגולות, ביצים, ירקות והאלוהים יודע מה עוד, מתחיל את השבוע בנסיעה לחיפה, ללימודים...ולגור אצל הדודים.

בסוף שנת הלימודים בכיתת י"ב – נכנסו לכיתה קצינים ובחרו שישה תלמידים מוכשרים והודיעו להם שהם מתגייסים לחיל הים ונשלחים ללימודים באנגליה, תוך ימים אחדים ולאחר קורס נימוסים מזורז אצל חנה בבלי, מצוידים בחליפות ייצוגיות ושמות עבריים מצאו עצמם השישה בבית הספר לימאות במגמת מכשירנות של הצבא האנגלי ומוטי ברגר הפך למוטי הררי, ריקודי ההורה והבה נגילה הפכו לוואלס אנגלי וטוויסט.

אחרי השחרור החל אבא לעבוד כמכשירן במפעלי נייר חדרה ומשם התפתחה חברות בין שלושה שותפים שהקימו את חברת ממד ישראל טכנולוגיה, כדי להקים את מערכת הבקרה במפעל הטקסטיל בדימונה ובהמשך עוד הרבה מפעלים בכל רחבי הארץ

אחד המפעלים שהיו מעורבים בהקמתו היה סוגת קריית גת

באותם ימים בדיוק, לאחר סיום הלימודים בסמינר למורות ירדו כמה מורות ללמד בקרית גת

ככה אבא ואמא הכירו ומאז הם ביחד בזוגיות מופלאה מלאה באהבה, כבוד הדדי, נולדו להם חמישה ילדים, להם נולדו עשרה נכדים, משפחה מגובשת, מסיבות ובילויים

היות ואבא היה תלמיד טוב ולא קטף הרבה עגבניות, הרגיש שהחוויה החקלאית לא מוצתה. לכן רכש אדמות חקלאיות ועליהן גידל עצי אבוקדו ופרדס קליפים, שם המשפחה בילתה את סופי השבוע בעיבוד, קטיף וגיבוש המשפחה עם הכלות והחתנים

במקביל להתפתחות המשפחה גם חברת ממד ישראל התפתחה וגדלה, נסחרה בבורסה, בצעה פרויקטים ברחבי העולם ובהמשך נמכרה לחברה אמריקאית

כל זה התחיל מחזון ועבודה קשה של אבא ועוד הרבה אנשים טובים מוכשרים וחרוצים שליוו אותו בדרכו הארוכה, חלקם כאן איתנו וחלקם זכרונם לברכה

החברה פעילה במגוון תחומים תעשייתיים, במספר ארצות, מעסיקה מאות עובדים ומספקת הזדמנויות לעובדים ומנהלים ישראלים לפתח קריירה בארץ ובעולם

לימים החברה שאבא הקים, חזרה להיות חברה פרטית בבעלות הבנים הממשיכים את דרכו

בהמשך אבא התנדב בחממה הטכנולוגית בנתניה ותרם מניסיונו כדי לעזור לחברות ויזמים בתחילת דרכם

ואז הגיע תקופת הטיולים, אבא ואמא טיילו בכל מקום על פני הגלובוס, ביקרו בכל אי ואמרו שלום לכל שבט, הפליגו על כל אנייה ורקדו על כל רחבת ריקודים ובכל הזדמנות

לאורך השנים שמרו על קשרים עם החברים מכפר הס והחברים מנתניה והחברים מהצבא והחברים מהטיול לפה ומהטיול לשם והשכנים שאיתם חגגנו את כל החגים וטיילנו את כל הטיולים והבית תמיד מוכן לאירוע, אירוח או מסיבה שאמא יוזמת, מפיקה ומנהלת

אבא שלנו אמנם קיבל את מחלת הסוכרת בגיל 40 אך תמיד שמר על פעילות גופנית, כל בוקר בשעה 5:30 הלך לים קיץ וחורף ושמר על עצמו בעזרת משמעת עצמית והקפדה על תזונה

ולך אמא שבמשך 56 שנות זוגיות טיפלת ושמרת על אבא ברגישות ונחישות הראויה להערכה והערצה, תודה

זהו יום קשה לכולנו, לאמא, לנו ילדך שהיית לנו מקור להשראה, לנכדים שבשבילם תמיד תזכר הסבא המושלם, דמות שיש רק באגדות, השלמת איתם בדרכך את כל מה שלא הספקת לעשות איתנו הילדים, כל אחד היה רוצה סבא שכזה

אבא יקר, היית לנו לאור ולמופת, ננצור אותך בליבנו תמיד

 

נוח על משכבך בשלום

​

אסיים בקטע משירו של  המשורר קיפלינג : "אם"

אם בין יצריי המון תשמור על יושר דרך
או בחברת מושלים על חן פשטות בן עם,
אם לכל איש ואיש תיתן משקל וערך,
ואף לא לאחד - משקל שהוא מוגזם;
אם בידך לתפוס, במרוצתך קדימה,
במלוא ששים שניות כל רגע פחזני - 
שלך הוא העולם וכל אשר בו פנימה
ומה שרב יותר - אדם הינך.

​

​

ברכה לגיל 60 למוטי, ממיכל בת 21

אבא

לאבא שלי
ברכה מילדתך הקטנה
שמאד אוהבת אותך

כבר כשנולדתי התרוצצת בדרכים
הקמת חברה וגייסת עובדים

עמלת ובנית במו ידייך חברה משגשגת
התחלת מאפס, וההשקעה הניבה פירות לתפארת

כרגע אתה קוטף את הפירות
שאותם השקת וטיפחת עד מאוד

כמובן שלא אכתוב רק על העבודה
אלא גם על האהבה

אבא אוהב, דואג, מעניק ומחבק
שלא תמיד אומר את הכול במילים
אבל אומר הרבה דרך המעשים

אבא שתמיד מוכן לעזור בשמחה ובכיף
גם אם הוא בדיוק עסוק במשהו אחר

אבא שדרך התבוננות לעיניו
אפשר לראות: שלווה, רוגע, חוכמה, ניסיון חיים ועומק רב

תודה לך על כל מה שעשית עבורי
ובכלל על זה שאתה אבא שלי ואוהב אותי
אוהבת המון המון
מיכל